|
שוק התקווה שבתל-אביב מאופיין בסמטאות קטנות, שפה, מנהגים ומסורת שעוברת מדור לדור והכל מבוסס על תהרת הכשרות.
מאת: שרית שמואלי
 |
|
שוק התקווה
|
ישראל מדינה של מהגרים והשווקים מצביעים על העדה השלטת באיזור שמכתיבה את עשבי התיבול המיוחדים שתמצאו במקום, את האוכל שיגישו לכם במסעדות פועלים, את הג'רגון של הבסטיונרים. העדה מכתיבה את התבלינים והבהארט, את החמוצים ואת האוכל שלוקחים הביתה.
שווקי תל-אביב:
בתל אביב שלושה שווקים; שוק הכרמל הנושק לכרם התימנים, מתעדכן וחשוף לטרנדים מרחוב שינקין הסמוך. בכרמל תמצו הכי הרבה דוכני בגדים ואקססוריס, שפע של דוכני אוכל רחוב שיש כמעט בכל מקום, קפה אחד, חומוסיה ועשרות בעלי מקצוע: קצבים, ירקנים, אופים, כובשי דגים. המסעדות התימניות האותנטיות פזורות בסימטאות הכרם, לעיתים נסתרות אבל מספקות את הניחוח של הפתיליות שקצת חסר בתוככי הרחובות הראשיים של שוק הכרמל. שוק לוינסקי, במרחק קילמטרים ספורים בלבד, הוא הממלכה של התורכים ועדות הבלקן – שם הבורקסים הכי טובים. שם תמצאו בצק פילו, שוק תבלינים ציורי ואפילו דוכנים לממכר כישופים (לאווירה טובה בבית, להצלחה בבית משפט, לגירוש שדים ונגד עין הרע).
 |
|
שוק התקווה
|
שוק התקווה, עוד כמה קילומטרים מזרחה. הוא האותנטי ביותר בשווקי תל אביב, שם כמו בהרבה שווקים בעולם, הזמן כאילו עצר מלכת. בתקווה התורה של המקצועות השונים עוברת מדור לדור, וכעת הדור הרביעי הם אלו שנוטלים את המלאכה מהוריהם. התבלינים נשארו אותם תבלינים והתערובות נשמרות בסודי סודות, המאכלים במסעדות הם בדיוק כמו של הסבתות הסבלניות שלנו ובמאפיות לא שינו את המתכונים כבר מאות שנים. בסימטאות שוק התקווה מדברים עירקית או תימנית, ובשנים האחרונות יש גם ביטוי לשפה הרוסית ולבליל השפות מהמזרח הרחוק.
הסטוריה בקצרה:
שוק התקוה הוקם בתחילת המאורעות (1939-1936), כאשר תושבי הכפר הערבי השכן סלמה נמנעו מלמכור בשכונה את תוצרתם החקלאית. שכונת התקווה הוקמה על ידי יוצאי תימן, בשנות החמישים הגיע גל עלייה גדול של יוצאי עירק שעיצב את הציביון של השכונה ואת טעמיה לצד יוצאי תימן הותיקים. עד מלחמת העצמאות השכונה היתה עצמאית וניהלה את השירותים המוניצפלים באופן עצמאי, לאחר המלחמה השכונה סופחה לעיר תל אביב, אך נותרה מבודלת במידה רבה.
חוויית השיטוט:
 |
|
קובה ומעיית
|
השוק ששופץ בשנים האחרונות עושה את חוויית השיטוט לאחת הנוחות, הסימטאות מקורות, כך שגם בחורף וגם בשמש הקופחת של הקיץ אפשר להסתובב בהנאה. הרחוב המרכזי של השוק שייך לפירות והירקות, ואילו הרחובות הקטנים מכילים את האוצרות האמיתיים. סימטה אחת של קצבים, שתוכלו למצוא אצלם מעיים מנוקים למעיית (מעיים ממולאים) העירקי, וגם לנקניקיות תוצרת בית. כיסי קיבה לפאצ'ה העירקית, מנוקים ומושרים במים שחוסכים משהו כמו ארבע שעות של עבודת ניקוי והרבה ייסורים של ריחות רעים. חנות לחמוצים, כמה מאפיות שאופות פיתות עירקיות וגם מאפיות שאופות סאלוף, לחוח, קובנה ועוד גאונות תוצרת תימן, חנות גבינות וחמוצים, וכמובן מסעדות פועלים.
כדאי לכם להכיר גם:
מאפיית "לחם בוכרי" רחוב חנוך 50, שכונת התקווה לפני הקובנה והלחוח, הגווארג העירקי(כמו פיתה עירקית רק הרבה יותר דק והרבה יותר יבש, סוג של קרקר ע-נק), ממש בתחילת השוק, כשנכנסים מרחוב חנוך, תמצאו שרידים בוכרים. במאפייה קטנה ומיוזעת, עם כיפות בגודל כל הראש, אופים מהנץ החמה בתנור לבנים ענק ליפשרקה – לחם שטוח ועגול, דמוי קערית קטנה בעלת שוליים רחבים, שמנמנים ופריכים. המוח הקולינרי שלי ישר הגה לו איזה סלט גורגונזולה ואגסים עם מעט שמן זית בשקערורית הלחם הקטנה, פינטזתי גם על עגבניות שרי, פטה, לימון סחוט והרבה שמן זית.
מאפיית "טחן", רחוב האצ"ל 41
הבוכרים הם ילדים חורגים בשוק התקווה, אמנם העלייה הרוסית כבר נטעה כמה שורשים בשוק אך עדיין, רוב המאפיות בשוק הן עירקיות. כמה מאפיות על רחוב האצ"ל, הרחוב הראשי של השכונה, וכמה בתוככי השוק. "מאפיית טחן" היא אחת מיני רבות שאמונות על כל התקרובות העירקיות האפוייות. זה מתחיל בפיתות, גווארג מיודענו, בעבע בתמר – עוגיות פריכות, דקיקות וממולאות במחית תמרים, קעקת – כעכי שמרים עגולים, עשויים בצק שמרים ובהארט לאפייה וגם קאהי – מאפה בצק עלים שנהוג לאכול בעיקר בשבועות עם סילאן ושמנת.
מזנון כרמלה", רחוב האצ"ל 41 שכונת התקווה
בין צורפי תכשיטים לצורפי היודיאקה, חנויות בגדים וחנויות עם שובל ריח תבלינים, במורד רחוב האצ"ל מסעדה קטנה ומטריפה שמגישה את המיטב של המטבח התימני. מרק רגל שאי אפשר לעמוד בפניו גם באוגוסט של ישראל, לחוח לערימות של חוויאג' תימני אכזרי. בבוקר אתם יכולים לבקש שיכינו לכם לחוח-חביתה. על המקום ינחו את הבלילה של הלחוח על המחבת, וכשכל הבועות יתייצבו כמו מסננת לחם, תשבר ביצה טרופה או ביצת עין מעל. אין שני לזה כדי לפתוח בוקר מורעב או כדי לסגור לילה רווי אלכוהול.
"מסעדת ישראל", רחוב האצל 1 פינת ותיק 1, שכונת התקווה
במעלה רחוב האצ"ל תמצאו את הקשר העירקי, אי אפשר לקרוא למקום מסעדה, אבל גם לא דוכן. מדבור בקיטון, מכיל משהו כמו 4 שולחנות, מטבח שאין לתאר כמה הוא צר וכמות מטורפת של קובה בורגול שנמכרת מידי יום. ישראל מפעיל את המסעדה לפחות שניים שלושה עשורים, את המלאכה הוא למד מאמא שלו שעבדה איתו במקום, ובשנים האחרונות, כשהקובות של ישראל נהיו ממש מושלמות, היא יצאה לגימלאות. אצל ישראל רק שני מאכלים: מעיית – מעיים ממולאים באורז, בשר בקר טחון ועגבניות קצוצות דק, כל זה נח בתוק מרק עדין, סוג של ציר המעיית והטעמים של תבליני הבהארט. המאכל השני היא קובה בורגול מאודה – קובה גדולה מאוד, מכילה בשר, צימוקים וצנוברים. בבוקר ישראל מכין לנהגי המוניות לאפה מהקובה – הוא חותך אותה לרצועות, מורח עמבה, חומוס וקצת סלט על פניה הרחבים של פיתה עירקית, מערסל את הכל יחד ועוטף בנייר הנפלא הזה של הפלאפל.
מסעדת חביב רחוב המבשר 19 פינת נוראיל
מעדני אמיגה רחוב נוריאל 8
קצרה היריעה מלתאר את כל הטעמים שתוכלו לקחת עמכם בתום הטיול בשוק, אחרי הקטנה אצל ישראל תוכלו להשלים במסעדת "חביב" ארוחה עירקית עם תבשילים משתנים וכל סוגי הקובות האפשריות. ב"מעדני אמיגה" תמצאו את הבולגרית המצויינת של "המאירי" וגבינות קשות מרחבי הארץ וגם מיובאות, איקרה טרייה, דגים מיובשים ומלוחים, עלי גפן מוחמצים, חמוצים (טורשי) עירקים כולל מחללה – לפת כבוש שמקבל צבע ורוד. ב"תבליני נעמה" שעם השנים הפך לחנות ענקית של פירות מיובשים, פיצוחים, תבלינים ותערובות מכל הסוגים, קטניות, אורזים, ממתקים במשקל מכל הסוגים, מוצרי אפייה ועוד ועוד. בפאתי החנות קולים וטוחנים קפה ואת כל הפיצוחים הנמכרים בחנות, שם גם מכינים תערובות תבלינים. בעלי החנות גדלו עם התבלינים כשהוריהם עבדו יחד עם הסבים והסבתות, הם מכירים כל תבלין, כל מתכון וכל שיטת בישול. הם מכירים כל תבשיל של כל עדה, ובקיצור הם אוצר בלום של אוכל ביתי. |